אל תוך בתי התפילין מכניסים את ארבע פרשיות התפילין הכתובות על הקלף. בתפילה של יד (“תפילה” – צורת היחיד של

הלכה למשה מסיני כי בתי התפילין ייעשו מעור מעובד של בהמה. נוהגים להשתמש בעור בהמה גסה (שור, פרה) משום שהוא

מספרים כי בילדותו ישב נכדו (בן בתו) של רש”י, רבי יעקב תם, על ברכי סבו והושיט את ידו לתפילין שהניח

לדעת רוב הפוסקים האשכנזים, כל הנחה של תפילה – זו של יד וזו של ראש – היא מצווה בפני עצמה

חשוב למקם את התפילין בתיק או בנרתיק כך שהמניח אותן יוציא ויניח תחילה את התפילין של יד ורק אז יוציא

נאמר בתורה: “והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך”. מפסוק זה ודומיו למדו חז”ל שהתפילין צריכות להיות מונחות על היד – כנגד

הנחת התפילין על פי הפסוק: “וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” – קבעו חכמים בגמרא (מסכת מנחות דף

תפילין נקראות “אות” (“והיו לאות על ידך”). השבת אף היא נקראת אות (“כי אות היא ביני וביניכם”) וכן המועדים נחשבים

בימינו קיימת רווחה כלכלית וחופש דת מוחלט. כל ילד שהוא לקראת בר מצווה זוכה שיהיה לו זוג תפילין משלו ברמות

סיפורים ומדרשים רבים נכתבו ונאמרו על מצוות התפילין. מסירות הנפש שגילו היהודים על שמירתה של מצווה זו מחד וההגנה וההצלה